בדידות

קיימת הבחנה בין 3 סוגים עיקריים של בידוד:

בידוד תוך אישי  הוא תהליך שבו האדם מתנתק מחלקים בתוך עצמו. בבידוד  זה אדם מבודד את הרגש מן התוכן, במטרה לשמור על נפשו מפני חרדה. בידוד  זה יכול להתבטא באדישות. אדם יעדיף לבודד את רצונותיו ויצריו מתוך חשש או אמונה שאין להם מקום או שהם מסוכנים. 

בידוד בין אישי הוא בידודו של האדם מאנשים אחרים ונחווה כתחושה של בדידות. בידוד בין אישי נובע מריחוק גיאוגרפי, כאשר אדם נמצא בסביבה בה אין אנשים "קרובים" במובן הרגשי, או כתוצאה מכך שאדם נעדר כישורים חברתיים, כתוצאה מקונפליקטים רגשיים גדולים ביחס לאינטימיות או סגנון אישיותי.

בידוד קיומי מתייחס לקרע שאינו ניתן לאיחוי בין האדם לבין אדם אחר. בידוד קיומי מתאר את העובדה שאדם הינו יצור נפרד מאחרים, ואין איש בעולם אשר יכול לחוות בדיוק ובמדויק את אותן הרגשות כמוהו ולחשוב את אותן המחשבות. אין מישהו בעולם שיאשש את מה שאנחנו אומרים. זהו בידוד שאינו ניתן לגישור, גם כאשר אדם מקיף עצמו בבני משפחה וחברים ומקיים את הקשרים החברתיים, המשפחתיים, הזוגיים הקרובים ביותר. בטיפול אין אנו יכולים לבטל את הבדידות הקיומית אך אנו יכולים לחלוק אותה. אנו יכולים לאשרר את קיומה כתופעה שהיא חלק מן הקיום, לסייע למטופלינו לשאת אותה.